אוי כמה צחקתי בהתחלה מהכותרת... ואחר כך נשאבתי לסיפור העלילה המותחת עד אין קץ...
והנה אני מביאה אותו לכאן, כדי שתראו שגם כשנערכים היטב צפויות תקלות, והגדולה היא להתמודד בלי לאבד קור רוח.
את כל הסיפור קיבלתי במייל מארנינה קשתן, מנטורית ומייסדת מרכז מיתרים, שאני מכירה כבר שנים רבות ומנויה על הקהילה שלה.
ארנינה בחורה כארז שכבר עברה דבר או שניים בחיים ובעסקים, ולא נרתעת מאתגרים. אבל הפעם היה באמתחתה סיפור מאתגר מאין כמוהו...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תקראו ובבקשה ספרו מה הרגשתם כשקראתם?
איך הייתם מגיבים בסיטואציה דומה?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הכותרת המסקרנת של המייל שקיבלתי:
"אז מה אם לא הצליח לנו בשידור חי...?"
תמצית הסיפור:
אנשים הוזמנו לוובינר בשידור חי.
היתה היערכות מצויינת לשידור – כדת וכדין.
היו 3 תקלות מאתגרות שבעקבותיהן הוובינר החי בוטל.
הסוף – במקום הוובינר החי שבוטל הוכן וובינר מוקלט שנשלח לכל הקהילה.
והנה ההרחבה – והפעם אני מצטטת מהמייל של ארנינה (קיבלתי רשות):
"אם רוצים לדעת מה בדיוק קרה שם, אז כאן הרכילות: תחילה הופיעה התדהמה (תקלה ראשונה). אוקיי, הילה ואני מחליפות בינינו מחשבים בַּמהירות האפשרית (זוכרות כל הזמן שא/נשים ממתינים על הקו...). אני מתחילה שוב, הפעם מדברת אל המצלמה במחשב של הילה ואז מגיעות הודעות שלא שומעים אותי... (תקלה שנייה). נושמות עמוק. צוחקות. מתבאסות. אבל לא מאבדות את זה! (כולל ארבע האורחות שלנו, שהגיעו ממרחקים כדי לדבר עם הצופים, ונדדו יחד אתי למחשב השני). הילה עולה לקומה השנייה (ששם הכנו מראש תשתית לאולפן חלופי, למקרה של תקלה). אני שוב מתחילה לנאום, ואז המחשב נתקע. ואנחנו מבינות שגם הפעם דיברתי לחלל הריק. עכשיו מה?
נושמות. מסתכלות אלו על אלו. כל אחת מזכירה לעצמה ולאחרות את מה שארנינה מלמדת... חחח... לנשום. לנשום. אבל באמת. לרגע אומרות איזה ייאוש. רינת לוחשת משהו על היקום והסדר הנסתר שלו. כולנו צוחקות. הילה ואני מחליפות מבט שנע בין ייאוש לקבלה ועטות על המחשב כדי לשלוח את אימייל ההתנצלות."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
איך זה נשמע לכם? מה הרגשתם כשקראתם?
מה אתם הייתם עושים במצב כזה?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תודה לך ארנינה על השיתוף, חשוב לדעת שהתקלות הן לא "בגללנו" אלא הן פשוט קורות וצריך להתמודד.
והנה אני מביאה אותו לכאן, כדי שתראו שגם כשנערכים היטב צפויות תקלות, והגדולה היא להתמודד בלי לאבד קור רוח.
את כל הסיפור קיבלתי במייל מארנינה קשתן, מנטורית ומייסדת מרכז מיתרים, שאני מכירה כבר שנים רבות ומנויה על הקהילה שלה.
ארנינה בחורה כארז שכבר עברה דבר או שניים בחיים ובעסקים, ולא נרתעת מאתגרים. אבל הפעם היה באמתחתה סיפור מאתגר מאין כמוהו...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תקראו ובבקשה ספרו מה הרגשתם כשקראתם?
איך הייתם מגיבים בסיטואציה דומה?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הכותרת המסקרנת של המייל שקיבלתי:
"אז מה אם לא הצליח לנו בשידור חי...?"
תמצית הסיפור:
אנשים הוזמנו לוובינר בשידור חי.
היתה היערכות מצויינת לשידור – כדת וכדין.
היו 3 תקלות מאתגרות שבעקבותיהן הוובינר החי בוטל.
הסוף – במקום הוובינר החי שבוטל הוכן וובינר מוקלט שנשלח לכל הקהילה.
והנה ההרחבה – והפעם אני מצטטת מהמייל של ארנינה (קיבלתי רשות):
"אם רוצים לדעת מה בדיוק קרה שם, אז כאן הרכילות: תחילה הופיעה התדהמה (תקלה ראשונה). אוקיי, הילה ואני מחליפות בינינו מחשבים בַּמהירות האפשרית (זוכרות כל הזמן שא/נשים ממתינים על הקו...). אני מתחילה שוב, הפעם מדברת אל המצלמה במחשב של הילה ואז מגיעות הודעות שלא שומעים אותי... (תקלה שנייה). נושמות עמוק. צוחקות. מתבאסות. אבל לא מאבדות את זה! (כולל ארבע האורחות שלנו, שהגיעו ממרחקים כדי לדבר עם הצופים, ונדדו יחד אתי למחשב השני). הילה עולה לקומה השנייה (ששם הכנו מראש תשתית לאולפן חלופי, למקרה של תקלה). אני שוב מתחילה לנאום, ואז המחשב נתקע. ואנחנו מבינות שגם הפעם דיברתי לחלל הריק. עכשיו מה?
נושמות. מסתכלות אלו על אלו. כל אחת מזכירה לעצמה ולאחרות את מה שארנינה מלמדת... חחח... לנשום. לנשום. אבל באמת. לרגע אומרות איזה ייאוש. רינת לוחשת משהו על היקום והסדר הנסתר שלו. כולנו צוחקות. הילה ואני מחליפות מבט שנע בין ייאוש לקבלה ועטות על המחשב כדי לשלוח את אימייל ההתנצלות."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
איך זה נשמע לכם? מה הרגשתם כשקראתם?
מה אתם הייתם עושים במצב כזה?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תודה לך ארנינה על השיתוף, חשוב לדעת שהתקלות הן לא "בגללנו" אלא הן פשוט קורות וצריך להתמודד.
מזמינה אתכם להצטרף לקבוצה שלנו "סלב רשת - עושים וובינרים" דרך כאן: https://www.facebook.com/groups/celebreshet/
